סיפור מופלא על תקווה

מכירים את הסיפור הפנטסטי על הספן ברתולומיאו דיאז וכף התקווה הטובה?

מספרים על הספן הפורטוגלי ברתולומיאו דיאז הנועז, שחיפש דרך ימית חדשה להודו, דרך דרום אפריקה. בדרך הוא נקלע לסערה איומה שסיכנה את ספינותיו והוא היה צריך להכריע בין 2 אפשרויות שהיו בפניו:

1.להישאר בנתיב המוכר ולהתנפץ בסלעים בסופו של דבר.

2. להסתכן ולצאת לאזורים שלא מופו עדיין באוקיינוס האטלנטי מבלי לדעת אם יצליח לנווט חזרה ליבשה.

ברתולומיאו בחר בלא נודע, עם שמץ של תקווה.

13 יום ספינותיו הטלטלו ברחבי האוקיינוס מבלי לדעת היכן הם ואם יזכו להגיע לחוף. בינתיים, מתחת לפני האוקיינוס, פעל זרם סיבובי עצום, שבעצם פעולתו הסיבובית הוביל את הספינות האבודות חזרה, לכיוון קצהו הדרומי של אפריקה שנקרא, בזכות הסיפור הזה, "כף התקווה הטובה".

חשבתי שאם ברתולומיאו לא היה בוחר ממקום של תקווה אלא מפחד לצאת ללא נודע, הסיפור שלו היה נגמר אחרת.

מאמינה שזה לא מקרי שהסיפור הזה צץ בראשי דווקא עכשיו. בכל השנה האחרונה אני פוגשת סביבי (ולרגעים גם בתוכי) ייאוש, פחד וחוסר אונים.

בימים האחרונים לא מפסיקה לחשוב מה אפשר כבר לצפות מהשנה החדשה הזו. הסיפור הזה גיבש בי את ההבנה שהדבר לו אנו זקוקים הכי הרבה כרגע זו תקווה.

לכן אני מאחלת לכולנו שנמצא את ניצוץ התקווה בתוכנו, שנשמור עליו ונטפח אותו, לא משנה לאיזו סערה ניקלע.

שניתן מקום לכל התחושות שעולות בנו, אבל שלא נשכח לפנות מקום לתקווה ולאופטימיות שלנו.

שברגעים של קושי, כשיאוש מתחיל לעלות בתוכנו, נזכיר לעצמנו את הסיפור של ברתולומאו ונלמד ממנו-

1. אין לנו שליטה בחיצוני, אבל יש לנו אפשרות לבחור בחירה שיש בה אפילו שמץ קטן של תקווה.

2. לפעמים כשהכל נראה אבוד, עדיין יש דברים שמתרחשים מתחת לפני השטח ואין לנו מושג עליהם, לפעמים הם אלו שירימו ויובילו אותנו בסופו של דבר אל חוף מבטחים.

3. עדיף שאת הבחירות שלנו נעשה ממקום של תקווה ולא ממקום של פחד, זו הבחירה הנבונה, גם אם היא מביאה אותנו להתמודד עם אי וודאות.

שתהיה לנו שנת תקווה טובה

#למלא_את_עצמך_בחיים#למלא_את_הלב בצילום: מבט דרך מצלמתי ממרומי הצוק בכף התקווה הטובה.