למה גילה שונאת את ראש השנה?

"אני שונאת את ראש השנה" אמרה גילה (שם בדוי) וצנחה באנחה על הכורסא בקליניקה…

"מה בראש השנה מעורר בך קושי ואת הרגש הזה?" שאלתי, מביטה בעיניה הכבויות חושבת לעצמי שכנראה פחד גדול מסתתר מאחורי הכעס הזה.

"לא יודעת, יש משהו שמעצבן אותי באווירת החג. כולם שמחים ונרגשים, כל השישו ושמחו הזה עושה לי בחילה… לפעמים בא לי לצעוק- מה עובר עליכם אנשים? זה שראש השנה הגיע לא באמת משנה שום דבר….כל הצרות מלפני ארוחת החג יחכו לנו גם כשנהיה שבעים! מה זה הבולשיט הזה? אנשים באמת חושבים שזאת התחלה חדשה?"

בשלב הזה עלה בי החשד שכל ה"סערה" הזו כנראה קשורה לקושי של גילה עם התחלות חדשות ולאו דווקא לראש השנה…

קצת על הפחד מהתחלות חדשות:

חשש או פחד מהתחלות חדשות הוא די שכיח לדוגמא- פחד ליסוע למקומות חדשים, לעבור מקום מגורים, להתחיל קשר חדש, לסיים קשר קיים, שינוי בקריירה ועוד.

יש אנשים שנמנעים לחלוטין משינויים והתחלות חדשות ויש את אלו שכל הזמן מבצעים שינויים. רוב האנשים נמצאים איפה שהוא באמצע הסקאלה, תלוי מה השינוי. אבל כולם חוששים ברמה זו או אחרת מהתחלה חדשה ושינוי.

התחלות חדשות יכולות לעורר פחד שנובע מ 3 גורמים עיקריים:

1. יציאה מאיזור הנוחות המוכר – המוכר יוצר בנו תחושת ביטחון (גם אם לא נוח בכלל).
2. מעבר למקום של אי-וודאות (ההפך מאיזור הנוחות) רובנו לא אוהבים תחושה כזו שגורמת לנו לחוש בחוסר שליטה.
3. מעבר של שלב בחיים– ההבנה שהתחלה חדשה תביא אותנו לנקודת האל-חזור שאחריה המצב כבר לא יכול לחזור אחורה, שלא נוכל לחזור למוכר כי כבר נהיה בשלב אחר בחיים (לדוגמא- לעזוב מקום עבודה שלא טוב בו, להתחתן או להבדיל להתגרש ועוד) יש השלכות לשינוי ולכן זו אחריות רבה.

כמובן שכל השלושה שזורים זה בזה והשאלה "האם נצליח? " מרחפת מעל הכל.

למעשה, הפחד הגדול שמתחת לשאלה הזו הוא הפחד מחווית הכאב!

למה הכוונה?

אם נעשה צעד וניכשל, נחווה כאב כתוצאה מאכזבה שלנו מעצמנו  ←

כשאנו מאוכזבים מעצמנו אנו חשים פגיעה בערך העצמי ←

היות והצלחה נקשרת אצל רוב האנשים לאהבה, המשוואה הלא מודעת האוטומטית היא: כישלון שלנו = נטישה = אנחנו לא אהובים.

בסופו של דבר כולנו רוצים להיות אהובים ולכן הפחד מ"לא להיות אהובים" מונע אותנו לפעמים מלעשות את הצעד הראשון להתחלה חדשה.

לפי הפילוסופיה היהודית כל חג הוא אבן דרך בהתפתחות הרוחנית של האדם, אם תרצו- במסע הגיבור שלו.

כל חג הוא שלב נוסף בו אנו עולים ורואים את עצמנו ואת החיים מזווית חדשה. כמו כל מסע צריך להתחיל בצעד הראשון, שהוא הכי קשה. הצעד הראשון הוא לצאת מאיזור הנוחות ולהתחיל משהו חדש.

יש אנשים הפוחדים מהצעד הזה כי חוששים מהלא נודע ומה"שדים" והסכנות שיפגשו בדרך, יש אנשים הבוחרים להתמקד בהתרגשות של לקראת הרפתקה חדשה שתוביל אותם למחוזות נחשקים.

ראש השנה, אם כן, הוא השלב הראשון בסולם, אם תרצו- יריית הפתיחה או נקודת הזינוק למירוץ.

לא חייבים לעשות זאת רק בראש השנה ולחשוב שאם פספסנו ולא העזנו אנחנו צריכים להמתין שנה. החלטות על התחלה חדשה יכולות להתבצע בכל רגע בו אתם מחליטים שזה מה שאתם רוצים.

המשפט "שנהיה לראש ולא לזנב" הוא בעצם הכוונה שאנו נוביל את עצמנו ולא ניגרר למה שקורה כפי שלזנב אין מושג לאן הוא מובל.

אז מה היחס שלכם לגבי התחלות חדשות ושינויים?

האם אתם רואים את הקושי או את האתגר?

האם אתם מעדיפים להוביל (ראש) או להיות מובלים (זנב)?

האם אתם מונעים מהשאיפה לעונג או מהפחד מהכאב?

שימו לב –

האם אתם מוותרים או מדחיקים רצונות, שאיפות או חלומות שלכם?

האם אתם מרגישים שהזמן חולף ואתם מפספסים הזדמנויות?

האם אתם מרגישים תקועים בתחום מסויים או יותר בחיים?

אם כן, כנראה שאתם מתנהלים מתוך הפחד מכאב.

ראש השנה היא הזדמנות מצויינת לערוך רשימה של כל הדברים שאנחנו חושקים לעצמנו. לקחת רגע אתנחתא ולכתוב לעצמנו מה אנחנו באמת רוצים, איך אנחנו רוצים לחיות באמת.

תרשו לעצמכם לדמיין איך זה יהיה להגשים את החלומות שלכם ותניעו את עצמכם ממקום חיובי של שאיפה לעונג.

זוכרים את גילה מתחילת הפוסט? לאחר תהליך גילינו שמתחת לכעס הסתתר פחד עצום שעלה מתוך הקושי להתמודד עם התחלות חדשות. ראש השנה לחץ לה על הטריגר של הפחד מהתחלות חדשות, פחד שהתברר שנבע מארוע מסויים בילדות המוקדמת שלה, שעיצב את תפיסת העולם שלה והפעיל אותה באופן לא מודע עד היום להמנע מהתחלות חדשות ושינויים. בעקבות התהליך עלו התובנות נוצר השינוי והריפוי.

גילה יצאה מהקליניקה נרגשת לקראת החג הזה שאותו בהחלט תחגוג יחד עם השינוי החדש והנפלא שחל בה.

מאחלת לכם שנה מופלאה של התחלות חדשות והרפתקאות חדשות.

מה דעתך? אני רוצה לשמוע מה יש לך להגיד