כל כלב בא יומו- על הצורך בצדק ואיזון

"כל כלב בא יומו" אמרה כמתפללת מכל ליבה, מהנהנת בראשה קלות ועיניה בוהות בחלל החדר.

"אני כל כך מקווה שהמשפט הזה נכון, הוסיפה אחרי שניה, כי למי שמתנהג כמו כלב שוטה מגיע לשלם על מעשיו."
פתאום הזדקפה בבת אחת, כאילו העירו אותה בהתזת מים קרים, היא כיסתה את הפה בכף ידה ואמרה בבהלה: "אני ממש מתביישת, איזה אדם נורא אני שאני מאחלת לו דבר כזה." עכשיו עיניה היו עצומות במבוכה, כאילו היא מנסה למחוק את המילים שנטלו דרור ויצאו מתוכה בלי סינון או בקרה.
אמרתי לה: "את יודעת, בעיני זה מאוד אנושי לחשוב ולהגיד גם דברים כאלה. מאוד טבעי אחרי כל מה שחווית, אני חושבת שכל אדם במקומך היה מרגיש כך, גם אם חלק לא היו מודים בזה גם בפני עצמם.
בכולנו יש את הרצון שיהיה איזון וצדק, כשאנחנו מרגישים פגועים ממישהו, אנחנו רוצים שיקבל כגמולו או שהוא יבין כמה טעה.
היא פקחה את העיניים הביטה בי ושאלה בפליאה: "איך את לא מזועזעת ממני?"
חייכתי קלות ואמרתי "כי אני לא מזדעזעת מאנושיות."
המשכתי "ועכשיו, היות והאמירה הזו שלך הצליחה להסתנן ולהתקיים פה במילים, אני רוצה שנתייחס אליה. בואי נלך רגע עם הקו שלך- "הכלב" יקבל את עונשו, איך זה יעזור לך בחיים?"
שתיקה, "רגע, אם כבר הולכים על זה תני לי לדמיין את התמונה הזו" חצי חיוך שובב הבליח לרגע על פניה.
"זה יעזור לי לדעת שהוא שילם על ההתנהגות שלו, לדעת שיש איזון בחיים"
-"אוקיי, עניתי "ומה זה יאפשר לך?"
"או" אמרה "אז אוכל לשים את זה הצידה ולהמשיך עם החיים שלי סוף סוף."
"אם כך" שאלתי "מה שאת אומרת בעצם זה שעד שהוא לא ישלם על מעשיו כפי שאת חושבת שהוא צריך את לא תמשיכי הלאה בחייך?"
"מממ…כן" ענתה בהיסוס
"אז מי ממשיך לסבול פה בעצם?"
"אוף, אני, ברור שאני." אמרה ביאוש, "נו, את רואה גם פה אני זו שנדפקת".
"את בטוחה?" שאלתי "של מי הייתה ההחלטה לחכות ולא להמשיך בחיים עד שיקרו דברים שלא בשליטך לחלוטין?
אנחה קטנה נפלטה מפיה, היא שילבה את אצבעותיה ואגודליה התנגשו זה בזה לסירוגין, נראה היה כאילו כל אגודל מייצג קול בדיון שמתרחש עכשיו בתוך תוכה.
לאחר כשתי דקות הרימה את ראשה, מתעלמת מהדמעה שהתגנבה וזלגה מזווית העין ואמרה בשקט: "נכון, בעצם זו הבחירה שלי! עכשיו אני מבינה גם שלא משנה מה יקרה לו, זה לא ישנה כלום ממה שהיה. מה שחשוב באמת זה מה קורה איתי."
הנהנתי "בדיוק וכל היופי הוא שאת יכולה לבחור מחדש. הפעם מתוך התבוננות במה את רוצה בשבילך, בלי קשר אליו. נראה לי שהגיע הזמן שתתני לעצמך את המקום הראוי לך, מה את חושבת?"
"אני אומרת א מ ן על זה" ענתה ופניה התרככו בחיוך עדין שנגע בליבי בחוזקה.