בטיפול גם צוחקים?

"את יודעת מה גיליתי? היא שאלה בעיניים נוצצות ברגע שהתישבה בנינוחות על הכורסא.

"מה גילית?" שאלתי מיד, סקרנית לגלות מה התובנה הגדולה שצמחה בה.

"כשהלכתי הביתה אחרי המפגש הקודם שלנו, הרגשתי הקלה בעקבות מה שגילינו ואפילו התרוממות רוח ואז ירד לי האסימון, קלטתי פתאום שדווקא פה אני צוחקת, נינוחה ורגועה כמו שאני לא בשום מקום אחר.. חיוך ענק ויפה נפרש והאיר את פניה.

הנהנתי בראשי מחייכת והמשכתי להקשיב לה.

"זה הזוי", המשיכה בהתלהבות, "תמיד חשבתי שבטיפול רק בוכים וסובלים כל הזמן. נו, את יודעת, קצת כמו בדיקה רפואית… לא, יותר נכון פעולה רפואית חשובה לא נעימה וכואבת שצריך לעבור, כמו טיפול שיניים.

"עכשיו דמיינתי טיפול שורש וזה העביר בי צמרמורת מעצם ההשוואה.מיד ניערתי את התמונה הזו ממוחי ואמרתי לה: "כן, אני יודעת, יש יחסי ציבור גרועים לטיפול. למרות כל הקדמה של האנושות, עדיין לצערי, מתבוננים בזה בעין עקומה, מפספסים את ההבנה של החשיבות והתועלות שלו לבריאות שלנו."

"ממש חבל" אמרה, "גם אני קצת חששתי. מה עוד שאנשים סביבי אמרו לי- 'את חזקה', 'ממש לא צריכה את זה', 'את יכולה לבד'… איזה לבד ואיזה בטיח, זה כמעט גמר אותי. אני שמחה שבסוף למרות הכל החלטתי והגעתי אלייך. חשוב לי שתדעי שאני בהחלט הולכת להפיץ את הבשורה- שזה טוב, מקדם ומיטיב ואפילו כיף בצורה מסויימת"

התבוננתי בה ובהתרגשות שלה, שמחתי על המקום המתלהב שהגיעה אליו. נזכרתי בדמותה מהמפגש הראשון שלנו- במבטה הכבוי, בגופה המכונס בכאב ובעיקר במילים הדוקרות שירתה לחלל החדר וצבטו את ליבי- "אני לא מצליחה להרגיש חיה"!

והנה, היום היא מחייכת, נרגשת, מחוברת לרצון שלה, כל כולה משדרת חיים.חיוכי התרחב אוטומטית מעצם הפגנת השמחה שלה, שהיתה כל כך עוצמתית וחלחלה לתוכי.היא המשיכה לדבר בעליצות ואני פשוט התמוגגתי מלראות את האישה הנפלאה הזו והאור שקורן ממנה, ממש כמו שנהנים מספיגת קרני שמש מלטפות ביום אביב בהיר.

*כל הסיפורים המפורסמים פה, הם בהשראת הנעשה בקליניקה ובאישור האדם המתואר בהם.