איך נפטרים ממועקה?

הבוקר התעוררתי עם מועקה…

תחושת המועקה שהתחלתי איתה את הבוקר הייתה בליל לא ברור ויצרה אצלי עומס מחשבתי ורגשי. 

אתם מכירים אולי את ההרגשה הזו, שאתם חווים עומס רגשי ולא יודעים איך לפרוק את האנרגיה המעיקה הזו ? יתכן שאתם מרגישים או חושבים שלא משנה מה אתם עושים דבר לא משתנה? אולי אתם מגלים גם שככל שאתם מנסים לפענח את הקושי שאתם חווים המועקה מכבידה יותר ויותר? הסיבה היא שלפעמים הניסיון לפתור דברים באופן רציונאלי לא עובד.

אז מה עושים ואיך?

 יש לנו שתי אפשרויות לבחור ביניהן-

האפשרות האחת – לשבת, להתלונן, לקטר, להתנגד, להתאמץ ולשאול שאלות כמו "למה זה קורה לי?", " למה זה מגיע לי?" ואמירות כמו "אין לי כוח כבר" ועוד. האם זה יוביל אותנו לפיתרון ? יועיל לנו? סביר להניח שההפך – נגלה שזה יצר עומס נוסף ונמצא את עצמנו שוקעים בלופ של קיטורים, שאלות לא נכונות, הלקאה עצמית ויאוש….

האפשרות השנייה –  להרפות ולהתמסר !  להרפות מההתנגדות, מהשאלות,  מהניסיון לפתור בכוח,  גם אם זה קשה רגשית לבצע ובניגוד למה שאנחנו באופן אוטומטי חשים צורך לעשות. אם נבחר באופציה זו,  נמצא את עצמנו מצליחים לצאת מהמועקה והקושי האלה. עד כמה שזה נשמע מופרך והפוך מההגיון זה עובד!

כשאנחנו מרפים ומפסיקים לחפש תשובות לשאלות מיותרות  כמו "למה….." אז ראשית- אנחנו מפסיקים להיות במקום הקורבני או המאשים וכבר כאן מתחיל השינוי.

אחרי שמרפים בוחרים בפעילות לפריקת העומס. הרעיון הוא שהעומס הזה הוא בעצם כמו גל ויש הבדל בדרך שעושים כדי לעבור אותו, מה אתם מעדיפים- לעמוד כנגדו ולתת לו להשבר עליכם או לצוף מעליו ?

איזה פעילויות?  פעילות  ספורטיבית כמו: רכיבה על אופניים, ריצה, ריקוד, הליכה ועוד.  פעילות אחרות כמו- מדיטציה,  הקשבה למוזיקה מרגיעה, ישיבה בחיק הטבע והתבוננות מסביב, יצירה, אפילו ישיבה בבית קפה תוך התבוננות או כל דבר אחר  שאנחנו מתחברים אליו.

באופן הזה ניתן לפרוק אנרגיה של עומס ולפעמים , באופן מפתיע, מגיעים לפתרונות.

ניתן לחבר את הפעילות הזאת גם ל- Vision Quest ="מסע חזון" שמקורו בטקס בגרות שהיה נהוג בשבטים אינדיאנים, המסע נערך מספר ימים בטבע על מנת לקבל סימנים וחוויות שיבהירו לבוגר את היעוד שלו בחיים. כיום אנשים רבים משתמשים ב"מסע" כזה בכל נקודת זמן שבה מרגישים צורך בכך.  זה לא משנה בסוג הפעילות או אם אתם בעיר או בכפר,  ניתן לקבל "תובנות" דרך התבוננות בחיות וחרקים  הנקרים בדרכנו , כמו גם  ממשפט חולף ששמענו, מכתובת על שלט או גרפיטי שראינו בדרך ואולי מילים משיר שניגן ברקע. הכל אפשרי ואתם תקלטו מה שנכון עבורכם לאותו הרגע במידה ותהיו פתוחים לכל.

במקרה שלי, ברגע ש"השד" הקטן התחיל להעלות את כל השאלות והתהיות על משמעות העומס הזה , תפסתי את עצמי ולמרות שזה הדבר האחרון שרציתי לעשות באותו הרגע, יצאתי להליכת מדיטציה בשילוב "מסע חזון". כבר בעצם ההליכה והנשימה התחלתי לפרוק אנרגיה של עומס, הייתי פתוחה לכל האפשרויות שיעלו  בדרך וגם שאולי לא יעלו. אחד המפגשים המעניינים בהליכה זו היה  פרפר,  התכופפתי וקרבתי את הטלפון מספר סנטימטרים ממנו, להפתעתי הוא פרש כנפיו לצדדים והפסיק לזוז כאילו ממתין שאצלם אותו. המעשה הזה שלו המם אותי – איך בניגוד לרפלקס להתעופף ולברוח מהסכנה הפרפר התמסר ונתן בי אמון,  באותו הרגע צצה בי תובנה הקשורה למועקה שהתעוררתי איתה.  המשכתי בדרכי לצד מרבדי חרציות, חשה את השמש נכנסת לי ללב ופתאום גיליתי שאני חופשייה – המועקה חלפה!

פה טמון הקסם- ברגע שהרפתי והייתי בכאן ועכשיו! 

באם תבחרו ב Vision Quest תגלו שבכל פעם התובנה תתאים למה שיעלה לכם באותו הרגע,  לדוגמא -פרפר עבורי זו שמחת חיים אך באותו רגע ומצב אני קלטתי מסר מסויים שהתאים לי, קרוב לודאי שביום אחר אפיק ממנו תובנה אחרת שתתאים לאותו הרגע וזה היופי בזה.

הרעיון הוא שהפיתרון מגיע בדרך זו או אחרת ברגע שאנחנו מפסיקים להתנגד או להתאמץ. זה לא באמת משנה אם אתם חושבים שהמסר מועבר באמצעות הפרפר או מהכתובת על הקיר או שה"אוורור" הזה למוח שלכם יצר קשר אסוציאטיבי דרכם ומשם הגעתם לפיתרון או תובנה המתאימה לכם.

כשמגיעים אלי  לקליניקה במצב של מועקה כזו או בלבול היוצר חרדה, אנחנו עוברים תהליך מרתק בטכניקות שונות, ביניהן: טכניקות מיינדפולנס, Vision Quest בדימיון מודרך, עבודה עם הלא מודע דרך פענוח חלומות, קלפים טיפוליים ועוד. יש אנשים שדרך זו מתאימה להם יותר ויש האוהבים לשלב את שתי האפשרויות. כמו תמיד, אני מאמינה שכל אדם צריך להתנסות ולגלות מה נכון עבורו.

מה אתכם?  עד כמה אתם רוצים לגלות את הקסם בלהרפות ולהתמסר לכאן ועכשיו?